פסק-דין בתיק ב"ל 14465-05-10

1.                 זהו ערעור של מבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 22.4.10 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - הועדה).  הועדה קבעה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15.  יש להטעים כי ההחלטה ניתנה לאחר שעניינו של המערער הושב לועדה בעקבות הסכמת הצדדים שניתנה לה תוקף של פסק דין (ב"ל (אזורי חי') 13433-05-09) בו נדרשה הועדה לדון בהפעלת תקנה 15 "בשים לב למהות העבודה בה עבד המערער ואשר אותה עזב, לגילו, מצבו הבריאותי והשכלתו של המערער" (להלן - פסק הדין).  עוד יצויין כי בהחלטתה עובר לפסק הדין קבעה הועדה כי שיעור נכותו הצמיתה והמשוקללת של המערער בגין חבלה אקוסטית עם טנטון תמידי עומדת על 14.5%.

2.                 טענת הערעור העיקרית הינה כי הועדה הועדה לא התיחסה לחלופת הגיל שבתקנה 15.  המשיב מתנגד לערעור בנקודה זו וטוען כי ועדת הרשות היתה ערה לגילו של המערער והדבר צויין בהחלטתה.  דין הערעור להתקבל בנקודה זו.  עיון בהחלטה מעלה כי הועדה הרפואית לעררים לא דנה בחלופת הגיל שבתקנה 15 על אף שנדרשה לכך מפורשות בפסק הדין.  גם לולא פסק הדין, היה עליה להתיחס בנפרד לשאלה האם יש בגילו של המערער משום טעם להפעלת תקנה 15 (עב"ל (ארצי) 235/99 קדרון - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 24.8.00)).  העובדה כי ועדת הרשות ציינה את גילו - לא די בה כדי שהועדה הרפואית לעררים תעמוד בחובת ההנמקה לענין חלופת הגיל במקרה דנן.  הועדה אמנם דנה במסוגלותו של המערער לעבודה - וטוב שעתה כך - אולם בכך אין לומר כי דנה בחלופת הגיל האמורה.  בכך נפל פגם משפטי בהחלטה.  מכיוון שהמערער מבקש כי עניינו יושב לועדה אך לענין הפעלת תקנה 15 - דבר שלא ניתן היה לקבלו אילו הושב הענין לועדה בהרכב שונה אשר היתה נדרשת להתיחס לערר כולו -  ובהנתן שלא עמד בעת הדיון ביום 10.3.11 על כך שהענין יושב לועדה בהרכב שונה, אקבע כי יש להשיב את הענין לועדה הרפואית לעררים בהרכב זהה על מנת שתדון בשאלה האם יש בגילו של המערער כדי להצדיק את הפעלת תקנה 15 בעניינו.  המערער יזומן להופיע בפני הועדה גם באמצעות באי כוחו.  החלטת הועדה תהא מנומקת ומפורטת. 

3.                 לא מצאתי ממש ביתר טענות המערער.  כך, למשל, הטענה כי נפל פגם בהחלטה לפיה המערער מסוגל לעבוד עם אטמים - היא טענה שברפואה ובית הדין לא יתערב בה.  אין לומר כי קביעה זו נעשתה בהתעלם מנכותו של המערער. 

4.                 התוצאה הינה כי הערעור מתקבל כמפורט בסעיף 2 לעיל.

5.                 המשיב ישא בהוצאות המערער בגין הליך זה בסך כולל של 2,500 ש"ח אשר ישולמו לידי המערערתתוך 30 ימים מעת שיומצא פסק דין זה למשיב.  

6.                 לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין.   

ניתן היום,  ח'  אדר ב תשע"א, 14 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: